לאחרונה נקלעתי לשיחה מעניינת בעבודה בנושא הדפסות תלת ממד ומדפסות תלת ממד. השיחה התנהלה סביב איכות של הדפסה בהתאם למדפסת, כמה כדאי להשקיע ואיזה מדפסת כדי לבחור לכאלה שרוצים להדפיס אבל לא ממש רוצים להתעסק עם הגדרות וכדומה.

החלק המפתיע והמעניין של השיחה הגיע כאשר נכנס מישהו ושמע את השיחה ואמר "מדפסות תלת ממד זה רק תחביב. אין לזה ממש יכולת להפיק משהו שימושי"
כמובן שהמשפט הזה הדליק אותי והחלטתי להוכיח שזה ממש לא נכון. הוא ביקש ממני להראות לו משהו אחד שימושי שהצלחתי להדפיס.

הראיתי לו כמובן את הכיסא לקרף שעליו כתבתי בפוסט הקודם אבל אז נזכרתי בדברים נוספים שממש לא מזמן הדפסתי.

לאחרונה אשתי חביבתי, סיפרה לי שאבד לה הלחצן של הדאודורנט שלה וכדי להשתמש בו היא מעבירה פקק ממקום אחר או מתאמצת לגרום לו להשפריץ. האפשרות הקרובה הייתה לזרוק את הדאודורנט לפח ולקנות חדש. כמובן שהאתגר לא איפשר לי לעשות זאת.

לקחתי מידות, הפעלתי את תוכנת התיבם שלי ומידלתי לחצן חדש.

כמובן שדאגתי לתכנן תעלה להזרמת התרסיס אבל בגלל שהיא כל כך קטנה, היה צורך להשתמש במקדח של מילימטר כדי לפתוח את הנתיב.

התוצאה שהתקבלה נכנסה מיד למקום והשימוש בחומר בצבע אדום גרם לתחושה שזה הדאודורנט המקורי שהגיע מהחנות.

כמובן שברגע שסיפרתי על ההדפסה השימושית הזו האמירה הבאה הייתה "ממש חכם להדפיס ב 50 ש"ח בשביל דאודורנט שעולה 7 ש"ח"
אז החלטתי לוודא ובעצם הדאודורנט עולה 20 ש"ח (שזה לא הרבה אבל גם צריך לנסוע לחנות לקנות) ואילו העלות של ההדפסה הייתה 25 אגורות ולאור העובדה שההפסה לקחה 16 דקות תוספת עלות החשמל תביא אותנו ל 40 אגורות.

נראה לי שבנוסף על ההנאה שלי להתמודד עם האתגר העלות פה ממש משתלמת והתוצאה דאודורנט אקטיבי תוך חצי שעה.

מקווה שזה ברור שזו לא הפעם הראשונה ובטוח שלא הפעם האחרונה. מאז הספקתי גם להדפיס מחזיק למפת שולחן שלא כמו התפסנים הרגילים יושב בצורה מושלמת על השולחן, לא פוצע את המפה ובעזרת בורג פשוט ננעל למקום.

יש לא מעט פרויקטים שאני עובד עליהם במקביל אבל נשאיר אותם לפעמים הבאות.

The 3DP blogger. (איל ס.)